פסק-דין בתיק ה"פ 3951-02-12

כללי

פסיקה על דרך הפשרה על פי הקבוע בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 (להלן: " פסיקה בפשרה"), בתובענה למתן פסק-דין הצהרתי, בעניין רכישת זכויות במקרקעין, ללא תמורה ומכוח התחייבות  לתת מתנה.

רקע עובדתי ודיוני

1.         המבקשת הנה בתם של המשיב 2 ( להלן: " המשיב") ושל המשיבה 3 והתגוררה בזמנים הרלוונטיים במדינת ארצות-הברית. על-פי הנטען, נאלצה המבקשת לשוב ארצה עם ילדיה, נוכח פטירת בעלה המנוח, במפתיע ובשל רצונה לקבור את בעלה המנוח בישראל. המבקשת הוסיפה וטענה, כי במציאות שנוצרה ובשל מצבה האישי והכלכלי הקשה, בשעה שנותרה לבדה עם שלושה ילדים קטנים ללא קורת גג וללא כל רכוש ונזקקה לסיוע של בני משפחה וחברים, ביקשו הוריה - המשיבים 2 ו- 3 להיטיב עמה, לעתיד לבוא, בדרך של העברת זכויותיהם בדירת מגורים, שבבעלותם, המצויה ברחוב מרדכי היהודי 3/4, בירושלים והידועה כגוש 30013, חלקה 67, תת חלקה 3 (להלן: " הדירה"), במתנה, על-מנת שזו עמוד לרשותה באריכות ימיהם ותמנע מאבקי ירושה עתידיים בקשר לדירה.

2.         בנסיבות אלו, חודשים ספורים לאחר שובה ארצה, רכשה המבקשת, ללא תמורה, את זכויות המשיבים 2 ו- 3 בדירה, על פי הסכם מתנה מיום 15.1.2008 (להלן: " הסכם המתנה").

3.         המשיבה 1 (להלן: " המשיבה") הנה תאגיד בנקאי, אשר העמידה אשראי לחברה שבבעלות המשיב, בחשבון שהתנהל בסניף המשיבה ולצורך פעילות שוטפת במהלך עסקיה. בגין יתרת החוב הבלתי מסולקת בחשבון, נקטה המשיבה בהליכים משפטיים נגד המשיב (ואחרים), מכוח ערבותו הבלתי מוגבלת של המשיב לחובות החברה ובדרך של הגשת תביעה כספית לבית המשפט השלום בירושלים (תא"ק 1413/06).

4.         ביום 9.5.2011 ניתן פסק-דין כנגד המשיב , לפיו חויב לשלם למשיבה סך של 644,131 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, שכר טרחת עו"ד והוצאות(להלן: " פסק הדין"). ביום 27.9.2011 פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל כנגד המשיב ובמסגרת ההליכים לביצועו של פסק הדין, הוטל ביום 15.12.2011 עיקול על זכויותיו (מחצית), בדירה (להלן: " העיקול").

5.         נוכח האמור, ועל יסוד הסכם המתנה, טענה המבקשת, כי יש להורות על ביטול העיקול (כמו גם צו עיקול זמני שהוטל ונרשם ביום 13.11.2008, בלשכת רישום המקרקעין, במהלך ההליכים המשפטיים שהתנהלו כנגד המשיב ). המבקשת הוסיפה וטענה, כי מיד ובסמוך לחתימת הסכם המתנה, חתמו הצדדים על תצהירי העברת הזכויות בדירה ללא תמורה וניתן דיווח על העסקה לרשות המיסים שבעקבותיה ניתן פטור ממס שבח וממס מכירה. כמו כן, חתמו המבקשת והמשיבים 2 ו-3 על שטרי המכר לצורך השלמת עסקת המתנה ולקראת רישום זכויות המבקשת בלשכת רישום המקרקעין. יחד עם זאת, לא נרשמה הערת אזהרה בגין ההתחייבות מושא הסכם המתנה, שכן באותה עת הוקפא תיק הבניין המשותף בלשכת רישום המקרקעין, ככל הנראה מסיבות הכרוכות ברישום הבניין כבית משותף. עוד נטען, כי אף שניתן היה להשלים את רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין על שם המבקשת מכוח הסכם המתנה, לא פעלה המבקשת לרישום הזכויות בשל "טעות שבתום לב" ובשל נסיבות הקשורות בבא כוחה. על רקע האמור ועם קבלת הודעה בדבר הטלת העיקול, פנתה המבקשת לבית המשפט בתובענה דנא ולמתן הצהרה בדבר זכויותיה הנטענות בדירה ולביטול העיקול (והעיקול הזמני).

6.         בתשובתה, דחתה המשיבה את טענות המבקשת והוסיפה, כי על-פי ההלכה הנוהגת, ומשלא פעלה המבקשת לרשום הערת אזהרה בגין ההתחייבות מושא הסכם המתנה, גוברות זכויותיה, על-פני המבקשת מכוח נשייתה במשיב ועל יסוד העיקול שהוטל ונרשם, כדין, בטרם רישום הזכויות, בדירה על שם המבקשת. בהקשר זה, הפנתה המשיבה להלכה שנקבעה בע"א 11502/05 אילנה לאניאדו נ' הולנד ישראל בע"מ, 24.2.2008 (להלן: " עניין לאניאדו") והדגישה, כי החריגים שנקבעו בעניין לאניאדו אינם חלים בענייננו ואין להכיר בהעברת הזכויות בדירה על-פי הסכם המתנה, מהמשיבים 2 ו-3 למבקשת.

7.         במהלך הדיון ועל-מנת לקדם אפשרות של סיום הסכסוך בפשרה, הוצע לצדדים למנות שמאי מוסכם, אשר יערוך חוות דעת בדבר שווי הדירה, הן כנכס פנוי והן כנכס "תפוס", שלאחריה יוצע על-ידי בית המשפט הסדר, לפיו, תשלם המבקשת למשיבה סכום שייקבע על יסוד הערכת הסיכונים והסיכויים של הצדדים ובדרך זו תרכוש את זכויותיה בדירה. בנסיבות אלה, ניתן צו למינוי השמאי, כמוסכם. בהמשך הדיון בקשו הצדדים להתיר להם  להגיש חוות דעת מטעמם, חלף קבלת חוות דעת של המומחה המוסכם ולאחריה הוגשו חוות הדעת, מטעמם, כאמור.

8.         בדיון נוסף מיום 2.9.2012, הוצע מתווה דיוני לסיום הסכסוך בדרך של מתן פסק-דין על דרך הפשרה, ללא נימוקים, ולפיו יפסוק בית המשפט סכום כספי שיהיה על המבקשת לשלם למשיבה במועד ובתנאים שייקבעו. בכפוף לתשלום הסכום שייקבע, יוצהר על זכויות המבקשת, בדירה, וביטול העיקול, כמבוקש. ככל שלא ישולם הסכום הפסוק עד למועד שייקבע, תידחה התובענה.

9.         משלא ניתנה הסכמת הצדדים להסדר המוצע, נקבע המשך הדיון לחקירת המצהירים ולסיכום טענותיהם בעל-פה. בדיון מיום 24.12.2012, שקלו הצדדים פעם נוספת את המלצת בית המשפט, בדבר המתווה המוצע לסיום הסכסוך בפשרה ונתנו את הסכמתם להצעה, לפיה יפסוק בית המשפט על דרך הפשרה, כפי שנקבע בהחלטה מיום 2.9.2012 ויפסוק סכום כספי לסילוק טענות המשיבה. עוד הוסכם, כי התשלום כאמור, יהיה בו כדי לסלק גם את חובו של המשיב על פי פסק-הדין (בתא"ק 1413/06). הצדדים ביקשו לסכם קצרות את טענותיהם.

10.       בסיכומיה, חזרה המבקשת על טענותיה כפי שהובאו בתובענה ועל יסוד התצהירים שצורפו בתמיכה והדגישה את מצבה הכלכלי והאישי הקשה, עובר להסכם המתנה. המבקשת טענה בעניין תוקפו של צו העיקול הזמני שהוטל, כאמור, על זכויות המשיב, בדירה, במהלך ההליכים המשפטיים שקדמו למתן פסק הדין והוסיפה טענות דיוניות, בין היתר, בשל כך שלא צורף תצהיר מטעם המשיבה לתמיכה בטענותיה. בעניין "תחרות הזכויות" טענה, כי חרף ההלכה שנפסקה בעניין לאניאדו, שלפיה, ברגיל, עיקול מאוחר גובר על התחייבות לתת מתנה, שבגינה לא נרשמה הערת אזהרה והעסקה לא הושלמה ברישום, יש להעדיף את זכויותיה, נוכח החריגים שנקבעו שם המתקיימים בעניינה ובשל תום לבה ותום הלב של אביה, המשיב, ולאחר שהוסר כל ספק סביר, שמא ההתחייבות לתת מתנה נובעת מהניסיון להברחת רכוש מהמשיבה, נושה של המשיב ורצונם לשימור הרכוש במסגרת בני המשפחה. המבקשת הוסיפה, כי קיים חשד, לפיו המשיבה הייתה מודעת לעסקת המתנה וציינה את התנהלותה של המשיבה, שנמנעה מלנקוט הליכים בעניין הדירה, לרבות בעניין העיקול הזמני עם תחילת ההליכים המשפטיים בעניינו של המשיב. בהקשר זה, הטעימה, כי המשיבה 3 - אמה וזוגתו של המשיב, הנה דיירת מוגנת בדירה, זאת נוכח ההלכה שנקבעה בעניין רע"א 8233/08 מרגלית כובשי נ' עו"ד אייל שוורץ, 10.10.2010 (להלן: " עניין כובשי"), עובדה שיש בה כדי להפחית מאינטרס ההסתמכות של המשיבה וסיכמה, כי אינטרס ההסתמכות שלה כמו גם ציפיותיה ותקוותיה כי הדירה תשמש עבורה כמקום מגורים לעתיד לבוא לה ולילדיה, עולה לאין שיעור על זה של המשיבה, אשר לא הסתמכה על הדירה כמקור לפירעון החוב מושא פסק-הדין ואף כיום נעדרת יכולת לבצעו.

11.       המשיבה, בסיכומיה, דחתה את טענות המבקשת בעניינים הדיוניים, בין היתר לעניין היעדרו של תצהיר לתמיכה בטענותיה וכן בעניין בטלותו של העיקול הזמני שהוטל במהלך ההליכים המשפטיים שהתקיימו בעניינו של המשיב, שלטענתה אין לו כל נפקות, נוכח העיקול המאוחר שהוטל במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ולביצוע פסק הדין. בהקשר זה, הדגישה, כי וויתור על חקירת המצהירים נעשה נוכח ההסדר הדיוני והמלצת בית המשפט לפסיקה בפשרה ואין לראות בוויתור הסכמה משתמעת לגרסה העובדתית של המבקשת והמצהירים, מטעמה. בנוסף הדגישה, כי הסכם המתנה הנו חוזה למראית עין ומטרתו לנסות ולהבריח את רכושו של המשיב. המשיבה סומכת על ההלכה שנקבעה בעניין לאניאדו, לפיה זכויותיה עדיפות על פני זכויותיה הנטענות של המבקשת בדירה והדגישה, כי בענייננו אין תחולה לחריגים שנקבעו שם. המשיבה הוסיפה וטענה, כי מהתשתית העובדתית שהובאה לפני בית המשפט עולים "אותות מרמה", שהמבקשת לא הצליחה להפריכם, בין היתר, בשים לב ליחסים המיוחדים שבין המבקשת למשיב  ועל יסוד ההליכים שהתנהלו בעניינו ושמירת הזכויות בדירה בידיו, באמצעות המבקשת ולנוכח המשך מגורי המשיבים 2 ו- 3 בדירה עד לאחרית ימיהם. בנסיבות אלה, ומשאין חולק, כי עסקת המתנה לא הושלמה ברישום ואף לא נרשמה הערת אזהרה בגין הסכם המתנה, טענה, כי יש לייחס לנותן המתנה - המשיב, אביה של המבקשת, חוסר תום לב נוכח נסיבות רכישת המתנה ובשים לב להליכים שהתנהלו בעניינו שנים רבות קודם להסכם המתנה. עוד נטען, כי אין להטיל דופי בתום לבה, בין היתר, משנמצא כי הדירה הנה הנכס היחיד שיש בו כדי לשמש לפירעון החוב הפסוק של המשיב על פי פסק הדין ובשל כך, עוצמת ציפייתה להיפרע ממנו היא גבוהה ביותר. בהקשר זה, הדגישה, שאין חולק, כי המבקשת איננה מתגוררת בדירה, ומכאן, לא ניתן לומר, שיש למבקשת אינטרס הסתמכות כלשהו ולא זו בלבד, אלא שיש בנתון זה כדי ללמד על הניסיון להברחת הדירה מידיה  ועצמת האינטרס של המבקשת נמוכה ביותר. לסיכום, טענה, כי יש לדחות את טענות המבקשת, ולקבוע, כי מדובר בעסקה למראית עין, ובטלה נוכח העיקול שהוטל על הדירה.

12.       לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתבי טענותיהם, על נספחיהם, התרשמתי מתצהיר המבקשת והמצהירים מטעמה, עיינתי בחוות דעת השמאים שהוגשו, לעניין שווי הדירה, שקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, נתתי דעתי למכלול השיקולים הרלוונטיים, המשפטיים והעובדתיים, הנוגעים בדבר (לעניין זה, ראה, בהרחבה, בפסק דיני, בת"א (י-ם) 5437/01 ניסים חנייה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש, 30.1.2005), הערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם, התחשבתי בציפיותיהם הסבירות, בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן הסכמתם לפסיקה בפשרה, בתנאים עליהם סוכם, ובשים לב להלכה שנקבעה בעניין כובשי, הרלוונטית לעניין מימוש העיקול על דרך של מינוי כונס נכסים מטעם המשיבה ופירוק השיתוף (של המשיב עם המשיבה 3), בדירה ומכירתה לצורך העברת התמורה למשיבה בניכוי חלקה של המשיבה 3, וכפועל יוצא, היותה של המשיבה 3 לדיירת מוגנת והשלכה שיש למעמדה על שווי הדירה, כנכס "תפוס", הנני מקבל את התובענה לעניין הצהרה בדבר זכויות המבקשת בדירה, וביטול העיקול (והעיקול הזמני), כמבוקש, בכפוף לתשלום הסך של 450,000 ש"ח ובתוך 60 יום. ככל שלא ישולם הסכום האמור, כולו או חלקו, עד למועד האמור, תידחה התובענה.

13.   בנסיבות העניין, משפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, ובשים לב לסכום שנפסק, ההליכים שהתקיימו ומורכבות הדיון, לא ייעשה צו להוצאות.

          ניתן היום,  י"ח שבט תשע"ג, 29 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: